image-133

גורו מתסיאנדרנתח:יאמה וניאמה כבסיס של פרקטיקת היוגה
במסורת של הנתחים דבריו של הגורו והכתובים הקלאסיים לעיתים קרובות מדברים על צורות שונות וסדר של סדחנה יוגית:מאנטרה-יוגה,האטה-יוגה,לאיה יוגה,ראג’ה יוגה;כך גם בהם מוזכרים בשדנגה-יוגה(יוגה שמורכבת מששה חלקים:אסנה,פראניאיימה,פראטיאחרה,דחאראנה,דחיאנה וסמדחי) ובאשטנגה יוגה(שכוללת בנוסף גם יאמה וניאמה)
חלק מהנוסחאות מוזכרות רק בארבעה או חמישה חלקים,או שהם מצמצמים את כל הפרקטיקות להאטה יוגה וראג’ה יוגה בלבד, וטוענים שבהם מרוכזים כל שאר השיטות.יוגה הודית עתיקה מאוד שעל בסיסה הוקמו שנים רבות מערכות רבות וכל גורו הורה לפי השיטות שלו.כך גם בנתחה סמפרדיה הפרקטיקה של יוגה התפצלה ל12 פנתחים וכל גורו לימד את תלמידיו לפי השיטות אלו.לא צריך להתפלא שנוסחאות יוגיות שונות אחת מהשניה:בחלקם מדובר על יאמה וניאמה,בחלקם על שדנגה יוגה .חלק ממורי נתחה-סמפרדיה טענו שיאמה וניאמה הם חלק בלתי נפרד מאנשים שהולכים דרך דחארמה. לדעתי חשוב מאוד להעיר את הנושא הזה,כי לרוב האנשים זה יעזור להבין לעומק את היוגה
בהתרועעות עם אנשים שמוציאים לפועל מערכות יוגיות רבות התברר שלא כל אחד מהם מבין היטב את מנגנון העבודה של הטכניקות השונות של האטה-יוגה,למשל בנדחות ומודרות.לפי ראות עיניי המצב הזה נוצר מהסיבה שהם מתעלמים ממה שמהווה בסיס של יוגה-יאמה וניאמה.בלי הבסיס הזה אי אפשר להרגיש אפקטיביות של שיטות האטה וראג’ה יוגות.מספיק רק להפיל קצת לוגיקה בסיסית ויתברר שיאמה וניאמה הם חלקים הכי חשובים של אשתנגה יוגה, כי בהם תלויים פרקטיקות אסנות,פראניאימות,מודרות וכו’.הם מווסתים את כל הפרקטיקה היוגית ולמרות הקלות החיצונית יאמה וניאמה זה שלט מתוחכם שמנהל את כל יוגה-סדחנה.הם מכוונים את הדרך הרוחנית שלנו.ההגבלות וההוראות קיימות בכל המסורות הדתיות,וההוראות הבסיסיות,בדרך כלל, דומות בכל התורות הרוחניות
ההבדל ביניהם הוא מהסיבה שמורים רבים לימדו בהתאם למקום ולזמן שלהם.עם זאת אפילו במסורת יוגית קיימות יאמות וניאמות שונות.אני מקווה שאתם מבינים את הסיבה לכך. בתשתית של הרוחניות ההודית יש אופי חסר סדר,שבאבחנה עמוקה ומפורטת מתגלה לוגי מאוד.גורו של בתי ספר רבים התבססו על פרקטיקה לוגית,הם פעלו לפי מקרים מסויימים.גישה זאת באה מטנטריזם.הודות לכך התחילו לחשוב שיוגה נתחים-זה מערכת טנטרית,ובדברים רבים זה נכון.אבל אי אפשר לומר שזה רק טנטרה.טנטרה היא מרכיב של מסורת נתחים.נתחה סמפרדיה חוץ מטנטרה כוללת מערכות רוחניות שונות כמו ודיזם,בודהיזם,איסלם וגם שיטות פרקטיות של מערכות שלא קשורות לדת
בגלל זה המסורת של הנתחים לא מהווה כת דתית סגורה,אף אחד לא יפעל באמונה עיוורת.זוהי פרקטיקה,שנותנת אפשרות לגלות לעצמנו במה להאמין ובמה לא. היחודיות של היוגה,שהיא מיועדת לכולם.כל אחד יכול לקבל מיוגה מה שהוא זקוק לו.
אלה שקצת מכירים את המסורת יכולים לומר:על מה אתה מדבר?הרי אתה בעצמך מהווה גורו,וגם במסורת ישנו גורו,יש אלוהויות כמו שיבה,וישנו וכו’,יש בר סמכא לגורו,כמו בכל הדתות של הינדו.מעבר לזה יאמה וניאמה כוללת הוראות כגורו-סבה,אישברה פראנידחנה… אבל אני יכול להבטיח לכם שרוב האנשים לא מבינים מי זה גורו,מה זה אלוהים,בריאת עולם או יוגה.לפיכך כל אחד מבין את המשמעות של המושגים האלה בהתאם להשקפת עולם ורוחניות של כל אחד,או בהתאם לרמת החינוך.כמה שלא תגידו לאדם שצריך לתת כבוד לגורו או לתרבות מסוימת,האדם לא יבין זאת,עד שזה לא יקלט לו בתודעה.אי אפשר לכפות על אדם מה שבלתי מתקבל על דעתו מסיבה של עדיפויות אישיות. המורים מבינים זאת.יאמה וניאמה מתבוננים על בר סמכא לגורו ולא לכל אחד זה מגיע,כי סטטוס זה אמור לאשר מי שלימד אתכם,זאת אמרת הגורו שלכם.אבל גם זה לא מספיק,הרי מה שלימד הגורו אמור לעבוד באופן אפקטיבי,וזה קריטריון מינימלי
אם נסתכל בקפדנות על גורו-טטבה,חייבים להוסיף שהגורו אמור להצטייד בניסיון פרקטי וניסיון חיים רב,להיות טהור,והכי חשוב הוא אמור להאמין בעצמו במה שהוא מלמד,במורו ובמסורת.מאוד חשוב שזה יהיה מסורת ולא מערכת דימיונית,שמבוססת על פנטזיות אשיות.אלה הדרישות של המסורת.אני לא אתעמק בנושא זה,הוא ללא גבולות ולא המטרה של מאמר זה. חוץ מזה,לגורו חייב להיות גם ניסיון רוחני-ניסיון סמדחי.גירסה אדיאלית לתלמיד-זה מוקשה-גורו,מי שישתחרר מ»מלות» (בלתי מושלם רוחני).לצערי,מורים כאלה לא רבים,ורובם הם אלה שמנסים לספסר ביוגה ולגלות רצוי כמצוי,לשאוף להיראות ולא להיות
למה אני מדבר על זה ומה הקשר ליאמה וניאמה?העניין הוא שנוסחאות יוגיות קלאסיות מציינות שצריך ללמוד בהתאם להוראות של גורו בר סמכא.אנו יכולים להבין ולפרש את יאמה וניאמה כמו שאומר השכל שלנו והאגו הבלתי מושלם שלנו,אחר כך בפליאה מתגלה שלא כל מה שדימיינו,זה באמת קיים.הרי אם היינו מושלמים,אז לא היינו באים ליוגה
מיוגה אנו רוצים לקבל עזרה,זאת אומרת מצב יותר מושלם.לפיכך חובה לקבל מבר סמכא שהוא הגורו שכבר השיג את המצב הזה.הדבר הכי חשוב שצריך לקחת בחשבון,במיוחד בתחילת הפרקטיקה,גיבוש נכון של סדחנה שלנו.אתם קרוב לוודאי, שמתם לב שכמו שמתחילים משהו מסוים כך גם ממשיכים לארך כל הזמן עד לסיום,לאחר מכן אתם מקבלים את פרי עמלכם.איך שאתם מתחילים יום,תקופה מסוימת של חיים וכו’,מזה תלוי כל השאר
מפה המסקנה שסדחנה נכונה,מורה אמיתי,יחס כבוד כלפי המורה והמסורת,מושג נכון על היוגה מאוד חשובים מתחילת הפרקטיקה.כמובן אצל כל אחד יכולים להיות טעויות קטנות,אבל חשוב מאוד להתעלם מטעויות גדולות בפרקטיקה, וחובה לקחת בחשבון במיוחד לפני שמתחילים בפקרטיקה יוגית שכדי ליצור קרמה בהרבה יותר קל מלשנות את התוצאות והסיבה ההתחלתית שלה.עכשיו סיפרתי מה שחשוב לכל התלמידים בכל מסורת, למרות שבכל מערכת תלוי מאוד המורה שמייצג את המסורתבואו נראה את משמעות המילים יאמה וניאמה
יאמה-מהווה פיקוח,או במילים אחרות פיקוח על מעשים,מילים והמחשבות שלנו.מעשים זה קודם כל- תוצאות של המחשבות שלנו,ואת המחשבות אנו מבטאים במילים.מילים-זה גם רטט.קיימת תאוריה מפותחת ועמוקה על נושא של צליל «נאדא»,שקשורה עם המנטרות.מנטרות-הם ביטוי של התודעה שלנו,ביטוי הרוח ומה שבהודו נקרא «שאבדה בראמן»,הצליל הראשוני שבורא את היקום דרך בינדו.בגלל זה לא צריכה להיות אי-התאמה בין המעשים,המילים והמחשבות.כל המעשים אמורים להתקיים בהתאם לסאנטאנה-דחארמה,חוק עילאי ומה שמלמד הגורו שלכם (אם הוא ישנו אצלכם)
בהתחלה נדבר על אספקטים בסיסיים של יאמה וניאמה.הנוסחאות של נתחים אומרים שיאמה הכי חשובה-זאת אחימסה (הגישה הלא-אופוזיציונית) .הכי חשוב מתוך הניאמה-מיטחארה (תזונה יוגית נכונה),האסנה הכי חשובה-סידחאסנה (מנוחה של סידח),מפראניאיימה-קבלי,ממודרות-קחצ’ארי,משיטות לאיה-יוגה-מדיטציה ל»נאדה» וכו’
מה זאת אומרת הגישה הלא-אופוזיציונית?זאת אומרת שאתם צריכים להפסיק לבזבז את האנרגיה לפעולת ההתנגדות.מתי שאתם נכנסים לסיכסוך,אתם מבזבזים המון אנרגיה ואפילו אם אתם מנצחים בסופו של דבר התוצאה לא שווה את המאמץ שהוצאתם.לפיכך אפשר לומר שתוצאות אלה לא מועילות,הרי התוצאה המועילה היא כשאנחנו מבזבזים פחות אנרגיה ומקבלים תוצאות מקסימליות.זאת אמנות מיוחדת.זה לא אומר שאתם לא מנסים להגיע למטרה,פשוט אתם משיגים אותה בשיטות אחרות וברמות אחרות
כך פועלים יוגים אמיתיים,בגלל זה קוראים להם סידחים (מושלמים).היוג לא נכנס לקרב כי הוא יודע שבקרב אין מנצחים אלא רק מפסידים.בגלל זה «ברוכה המדינה שבה חי יוג».הייכן שיוג נמצא אפילו חיות מסוכנות «פאשו»מאבדות תוקפנות.הם מפסיקים לתקוף לא בגלל שיוג נותן אפשרות להשמיד אותו,אלא בגלל שהוא נותן להבין את חוסר ההיגיון בהתקפה זאת.לומר את האמת אחימסה-זה תכונה של לוחם אמיתי.בהיסטוריה יש לא מעט דוגמאות מתי הלוחמים הגדולים של אמנות הלחימה נפגשים אחד עם השני ואינם מתחילים בקרב זמן רב.הם-מומחים ומבינים מתי שנמצא לידם עוד מומחה .כל תנועה קטנה לא נכונה עם אובדן פיקוח עצמי שווה חיים.כמה קרבות בסגנון זה נגמרו בכך שלוחמים עמדו הרבה זמן אחד מול השני עד שאחד מהם נפל ללא כוחות.חלק מהקרבות נגמרו במכה אחת או שניים.כל זה דוגמאות מעולם של אמנות לחימה,אבל חיים לעומת דימיון הינם מסובכים ורבי -משמעויות.אם אתם רוצים לחיות זמן רב בעולם הזה ולהיות מאושרים,אתם צריכים ללמוד את אמנות הלחימה.הגורו רק פותח את השער לבה»ס של החיים וכל אחד מקבל ניסיון אישי ויחודי. בזמן כלשהוא תלמיד ישיג חוכמה עילאית וכל מעשיו,המילים והמחשבות, יעשו מושלמים ואז הוא יהיה בעצמו מומחה וד’יבן-מוקטה (משוחרר בחיים אלה).פה לא נגמר תהליך הלימוד. הגבול בין התלמיד והמורה כמעט ונמחק.תלמיד מבין הכל ומשיג רמה עליונה של כשרונות רוחניות.הוא יכול ללמוד עם מורה שלא מוציא מילה מפיו,הוא יכול לראות את חוקי הקמת העולם,מעשיו הצנועים וללא הבדל חיצוני של תופעות העולם הסטנדרתיות.מומחה כזה קשה מאוד לזהות.הנוסחאות היוגיות קוראות לו יוגי-אודחוטה.הבנתו של אחימסה רחב ודק שבשבילו כמעט ואין הבדל בין יאמה דחיאנה או סמדחי.
העסקן, הכי מושלם בעולם הזה-אבסולוט (שלמות מוחלטת) בעצמו,ויוגים מלמדים לפעול בהרמוניה עם העולם,ועם האנרגיה של היקום.אחימסה עילאית-זה אנרגיה מירבית ומושלמת או סאמאראסיה.אף אל פי שלא כל אחד יכול לעכל את המצב הזה וללכת אחריו,תלמיד אמור לנהוג על פי אחימסה באי אלימות-זה הדבר הכי אלמנטרי שלא לגרום סבל לאנשים,בעלי חיים וכל יצור אחר,בצורה של כאב,רצח או כל עינוי אחר.אתם תגידו שזה בלתי אפשרי.נכון,אבל בואו נראה בצלילות-דעת על רמת הרוחניות שלנו.אם אתם חולים או נקלעים למצבים שגורמים לסבל,זה אפשרי לדבר על השלמות שלכם?האם אתם יכולים ברמה שלכם לדבר בהיגיון על אחימסה שלמה? אני חושב שהתשובה היא פשוטה.אתם צריכים לשמור על אחימסה לפי יכולתכם
האדם מקבל קרמה בהתאם לרמת המעשים שלו.אם הורגים צמח זאת קרמה פחות קשה,אם הורגים חיח זאת קרמה יותר קשה,ואם זה אדם קדוש-קרמה מאוד קשה.בגלל זה נימוקים שאין טעם להיות צמחוני כי גם צמחים חיים הם לא אקטואליים.אם בהתחלה אנשים לא השיגו אפילו טיהור בסיסי אז אין הצדקה לשום תפיסות פילוסופיות
כמובן יוג שישיג רמת רוחניות גבוהה יכול לאכול בשר וגם יכול במקרה הכרחי להרוג את היצור,אבל לא בשיטות של אנשים רגילים.אבל אנחנו לא צריכים להתאים את עצמנו לרמת יוגים כאלה,וגם היוגים אף פעם לא מנצלים לרעה את כשרונותיהם כי אין להם הכרח בכך.הם אף פעם לא משמידים את היצורים שמגיע להם עונש מכיון שהענישה על מעשינו מגיע בצורה כזאת או אחרת בעולם שבו אנחנו חיים. חלק מהחסידים הבלתי- מושלמים של טנטרה שעוד לא הגיעו לטוהר רוחני,לעיתים קרובות מצדיקים את המעשים השליליים שלהם בדוקטרינה טנטרית.הם לא מבינים שנוסחאות טנטריות על פרקטיקות ואמאצ’ארה או אגחורה נזכרות בשיטות אלה,אם אפשר לקרוא להם ככה,שמיועדים למי שפיתח סידחים מסוימים.בלי הימצאות סידחים אלה שיטות של ואמאצ’ארה ואבחיצ’ארה לא יביאו למשהו פוזיטיבי
בנוגע ליוג שמימש סידחים,הוא יכול להסתדר בלי ריטואלים חיצוניים של טנטרה,הוא לא חייב להרוג חיות בשביל להקריב קורבן אלוהי כגון קאלי או קאלה-בחיראבה,היוג מקריב קורבן את טבעו הבלתי צפוי.בפרקטיקה קחצ’ארי-מודרה יוג «אוכל בשר»-«לשונו»,הוא שותה יין של «אמריטה» מתוך הסחסרארא צ’אקרה ומרגיש מיטחונה באיחוד קונדאליני שאקטי עם שיבה.לפעמים יוגים משתמשים בפרקטיקות טנטריות,למשל שת קרמות(שישה פעולות מגיות:מאראנה,סטמבחאנה…וכו’) או ריטואל מפורסם 5מ.אבל איך שהם עושים את זה כמעט ולא מהווה את הלחץ על העולם סביבו.פרקטיקות אלה לא יזיקו לקרמה בתנאי שליוג יש ידע וראייה רוחניים שעוברים את רמת הרוחניות של האדם הרגיל
שיטות אלה אי אפשר ללמוד מספרים או מקורסים,מכיוון שאדם רגיל לא יוכל לראות את כל מנגנון העבודה שלהם ואיך הם קשורים בפרקטיקה יוגית,שלא נושאת תוצאות קרמיות לא דרושות
נזכרתי לע»ל בצימחוניות-שזה אקטואלי לניאמה ולתזונה נכונה-יוגית שזה נושא נפרד לכשעצמו.תזונה נכונה היא תזונה צמחונית,ולא נתחיל בויכוחים שאנשים שחיים בצפון חייבים לאכול בשר, או שאנחנו גנטית חייבים לאכול בשר וכו’.כל זה מיטוסים.ראשית יוגה לא מיועדת לנפח כל מיני תוכניות,אלא היא מלמדת לא להיות תלוים בהן.שנית עקפתי חצי כדור הארץ ופגשתי בהימלאים(שהאקלים קר מאוד) הרבה יוגים ואנשים רוחניים אחרים שלא אוכלים בשר.מצד שני קיימות מדינות חמות רבות,למשל מאלסיה,בנגלדש,תאילנד,מצריים-רוב האנשים שם אוכלים בשר.זאת אומרת שאכילת בשר לא תלויה באקלים.במקרים מיוחדים רפואה ממליצה על אכילת בשר, אבל לאנשים מסוימים עם מחלות מסוימות ולא למי שקבוע עושה יוגה. בכל תנאי ויתור על מוצרים מסוימים היא חובה בהתאם לרמת הסדחנה יוגית שלכם
הגוף והמנטליות שלנו מבוססים על צורת האכילה שלנו,בגלל זה מיטאחארה חובה.אם יאמה מלמדת אותנו איך להשפיע נכון ולהיות ידידותים לסביבה,אז ניאמה מלמדת איך לווסת את הגוף והשכל שאיתם אנחנו מזוהים בצורה רבה.אם הגוף שלנו לא נקי אז סיכוי שהשכל יהיה נקי הוא מינימלי.חוץ ממיטחארה (בניאמה) יוג אמור לנהוג על פי אישביה-פראנידחאנה,מציע את כל מעשיו לאבסולות.במסורות רוחניות קיימות דוקטרינות שמסבירות זאת.יוג אמור לנהוג על-פי סבדחאי או הכרה עצמית,להוציא לפועל אטמה-ויצ’אראנו,לעשות מדיטאציה לויומות,לעשות אטמה-דארשן,אטמן ובראחמה-ג’נאנה.יוג צריך לעשות טפס,זאת אומרת לעלות טדג’אס ואודג’אס בעזרת פרקטיקות סוקשמה-ויאיאמה,אסאנות,פראניאיאמות-במילה אחת עם טכניקות שמיועדות לעבודה עם גוף.הם מנקים נדי(תעלות) של גוף דק(רוחני) וכל מעטה אנרגטי,אחר כך אדם מתחיל להקרין אור.בנוכחותו אנשים נמצאים במצב רוח פוזיטיבי. הודות לפרקטיקה יוגית הוא מכניס לעולמו של האדם אור והרמוניה,ושומר על יאמה, ניאמה ותאפאס בהתאם לרמתו.הוא מאיר את הגוף והשכל שלו,שורף זרעי פראבחה-קרמה והאנרגיות של תמס מתפוגגות
יוג שהתחזק בניאמה באמצעות האור של תודעתו מבין איך נכון לנהוג על פי יאמה.בסופו של דבר יאמה וניאמה תלויים אחד בשני,משלימים אחד את השני.בגלל זה חלק מהנוסחאות יוגיות לא מבדילות בין יאמה וניאמה. חלק מההוראות של ניאמה אינם מאירים כלל ע»י המורים העכשוויים , למשל למה אסור להתחמם ליד האש או להתקלח במיים קרים.למרות שזה פשוט.יוג אמור להמנע מקיצוניות:מחום אפשר להגיע למצב של תמס,מקור למצב של רדג’אס.יוג אמור לשאוף לסתוה
כמובן בכל מה שמצוין ב»חאטה-יוגה פראדיפיקה» ונוסחאות מוסמכות אחרות יכולה להיות מסקנה עמוקה יותר,שמתייחסות למסורות הודיות עתיקות.למשל סניאסי אמור להימנע מאש חיצוני מפני שאש מזדהה עם גריחסטים-בעלי משפחה. אל יוגים- שייכים יותר למוני או מואוני-שתקנים מתבודדים שנמנעים מריטואלים חיצוניים כי כל הסדחנה הריטואלית החיצונית נהפכה לפרקטיקה פנימית של קונדליני יוגה
למשל,הריטואל הכי עתיק והמפורסם של רישים ואדיים-אגניחוטרה או כיבוד של בראחמה באש,יוגים רואים כהתעוררות של אש קונדאליני בגופם שבסופו של דבר פירושו-טפס.נתהים רואים טפס מצד אחד כמנקה אבידיה ומצד שני הוא מהווה את האש של האנרגיה הרוחנית קונדליני שקטי
מחיוגי גירקשנתה מטסיאנדרנתחה לימדו להימנע מחיצוניות של סגפנות וכך גם מקיצוניות של תענוגות העולם.יוג פוזיטיבי מתייחס לעולם,הוא משגיח על הגוף הפיזי שלו,דואג לבריאותו ובו זמנית לומד לא להגיע לתענוג חומרי.
אנחנו ראינו את העקרונות הבסיסיים של יאמה וניאמה.עכשיו אני מתאר באופן יסודי יאמה וניאמה כפי שזה מקובל בנתהה-סמפרדיה.אצל נתהים ישנו עשר יאם ואשר ניאם:

עשרה יאם

אחימסה-כבר דיברנו על זה.זה בסיס של יאמה-אי אלימות
.סאטיה-להגיד אמת.מי שיתחזק בסאטיה מפתח ואק סידחי-כל המילים שלו מתממשים מהר
אסטיה-נטילה של זר
בראחמאצ’אריה-לא להיות קשור למין
קשאמה-יכולת לסלוח לאלה שחלשים ונמצאים בבורות ומעליבים אתכם
דחריטי-יציבות בסדהנה יוגית,שאיפה להתגבר על קשיים בדרך רוחנית
קריפה-רחמנות לאנשים שנימצאים בבורות,שלא יודעים דרך אמיתית שמביאה לשחרור מסבל (דוקהה-טיטה
ארדג’אבה-גלוי לב ביחסים עם גורו ותלמידיו
מיטאהארה-תזונה סטוית נקיה
שאיצ’ה-ניקיון של גוף ושכל.הגוף מתנקה בעזרת פרקטיקות יוגיות (שת-קארמה).

עשרה ניאם

טאפאס-פרקטיקת סגפנות והתפתחות הכוח הרוחני
סאנטושה-סיפוק במה שיש לך,הכרת תודה לכוחות עליונים על מה שהם נתנו לך
אסטיכיה-אמונה בגורו,סמפרידיה ובמה שמהווה אוטוריטה במסורת ועוזר בדרך הרוחנית
דאנה-תרומה,למשל למקדש,לתוכניות רוחניות,לאוכל וכו’
אישברה-פודג’אנה-כבוד יומיומי לאבסולות.ביוגה לפעמים פודג’ה חיצונית מחליפים בפרקטיקות יוגיות כמו קונדאליני-דג’אגראת
סידהנטה-ואקיה שראבאנה-שמיעת תורה של נתהים וסידהים מגורו,או מסדהו ותלמידים שהגיעו למימוש רוחני גבוה
חרי-תחושת תשובה על טעויות שבוצעו ושאיפה לתקן אותן במעשים פוזיטיביים,וללכת אחרי דחארמה
מאטי-חדות של השכל.זה חובה לסדהאקה במיוחד לאלה שמתעסקים בג’נאנה.תלמיד אמור להתעניין בנוסחאות מוסמכות וקדושות של נתהים וכל התורות האמיתיות
דג’אפה-חזרה על מנטרה שהתקבלה מגורו ועל כל מנטרות שקשורות לניטיה-סדהנה (פרקטיקה קבוע)
חומה-תרומה קבועה בצורת אוכל או אופאצ’ארים אחרים בזמן הפודג’ה

כפי שמצוין לעיל אצל נתחים מוסיפים גורו-סבה-לשרת בנאמנות את המורה הרוחני שמקדם אותך בדרך יוגית.תירטהאדאנה-תרומה במקומות קדושים בזמן הביקור.בהודו נהוג לתרום 11 רופי
בראטה-איסורים מיוחדים שגורו קובע לתלמידו. צריך להבין את זה בצורה נכונה ולא כדיכוי רצונו של התלמיד.תלמיד לא תמיד יודע מה יותר טוב בשבילו ואיזה איסורים חלים עליו.מורה רוחני לא יהיה מאושר אם תלמידו סובל,בגלל זה הוא בוחר בטכניקות שעוזרות לתלמידו להתנקות
לניאמה שייכים גם הוראות איך להכין נכון סאמאגרי לפודג’ה,חישוב של תקופות אסטרולוגיות טובות לסדהנה או ביצוע נכון של כל מיני פרקטיקות התה יוגה.ובכן,יאמה וניאמה חייבים להחשב כפרקטיקות שעושות מטאוריה-פרקטיקה.נניח שלכם יש נוסחא עתיקה בהתה-יוגה עם תיאור פרקטיקות בקצרה ובאבסטרקטיות,למשל של נדי-שודהנה או אודג’אי-פראניאיימה,אבל אתם לא יודעים איך לבצע אותם נכון כך כל התיאור מאוד אבסטרקטי.אתם מבקשים מגורו להסביר פרקטיקות אלה,איך ומתי לעשות אותן,איך לשלב אותן עם פרקטיקות אחרות וכו’.לתיאור המפורט הזה קוראים ניאמה
במסורת של הנתהים ניאמות חשובות מאוד מפני שדווקא הם מלמדים אותנו איך לבנות נכון את הסדהנה יוגית. ביאור של כל דבר הלא ברור בפרקטיקה-זה ניאמה

מהרצאתו של יוגי מטסיאנדרהנתה מאהאראג’

Translation on hebrew by Sonia Tzioni, Ella Spector and Yogavidyanath.

Share →