מסורת נתחה יוגה מבוססת בעיקרון על קו רצף. פארמפארה(Parampara ) שמקורה במתסינדרנתחה   ( Matsendranatha)     נתנה לעולם יוגים רבים שגם עכשיו מעשירים את הניסיון של  סאמפרדייה  Sampradaja) ) . כידוע מסורת של נאטחים מתמחה בהאטה-יוגה ,אך זה לא אומר שזה דבר היחיד בתוך סאמפרדייה ((Sampradaja . יוגים הגיעו להגשמה באמצעות שיטות שונות של יוגה .הידע נצבר  ונשמר והועבר בהתאם לכללים מגורו לתלמידו במשך  כל קיומה  של סאמפרדייה   (  (Sampradaja . אבל, ראויה לציון היא מסורת  של חניכה . משמעות הדבר היא כי היווצרות היוגי תמיד הייתה רק דרך חניכה ( diksha) על ידי גורויים  המורשים. דיקשה – זה מה שמייחד ומבדיל את התלמיד מהמתעניין. בעזרתם של צורות החניכה יוגי מקבל את  האישור לנתיבו.

דיקשה עצמה היא מעיין טכס באמצעות מנטרות וחפצי פולחן – אבל להעברת הדיקשה ( Diksha) יש אופי מיסטי עמוק.

בתהליך של חניכה יחד עם הוראות מילוליות גורו מעביר גם חלק מכוחו הרוחני והופך לצינור העברה של אנרגיה וניסיון של  סאמפרדייה. וזה קשור לא רק להעברת מידע – אלא להווי צרותם  של  סנסקרות (sanskar) חדשות – תכונות המחדשות ומשפרות תודעתו  ותפיסותיו העמוקים של התלמיד . בתרגום מילולי:  סנסקרה —  תיקון, שיפור דיוק ושלמות.

מכאן מתחיל התהליך של השינוי .סנסקרות המועברות במסורת  הנתחה מהווים קווים מנחים לדרך חיים והחשיבה היוגית. זהו תהליך של תיקון ושיפור של תלמיד באמצאות הכוח הבלתי נראה של גורו וסמפרדייה כולה . זה מתחיל עם אנושחאנה anushthana))  וממשיך כל הזמן,  בתנאי שהתלמיד תמיד שומר ומפתח את המיזם.

דיקשה מאפשרת לחניך אפשרויות חדשות להגשמה עצמית. יחד עם ההוראות הדרושות סדהנה קבוע, כוחה הרוחני של סאמפרדייה  היא תמיכה שלא יסולא בפז עבור  דיקשיתה  (Dikshita) .חפצים פולחניים המוענקים לחניך הם לא רק סימן שייכות – אלה כלים מיסטיים שדרכם נוצר קשר עם גורו וסמפרדייה . כמו כל השיטות, חפצים אלה מסמלים את הרעיון שבבסיסו תורת היוגה.לכל חפץ יש מנטרה ובאמצאות קריאתה כל יום דיקשיתה יוצר קשר עם אותו חפץ ודרכו עם הגורו והמסורת. כל התכונות של החפץ זה קדושים והוא לא יאבד או יוחלף ללא ההרשאה של הגורו.

 בהתאם לרמת ההגשמה וצורת החיים של התלמיד בנתחה-סמפרדייה מועברות חמישה  דיקשות, והם — צ’וטי,צ’ירה,אופדש,לאנגוט ובחבחוט-דיקשה .צ’וטי דיקשה מועברת לתלמיד בצורת חוט שחור   ג’ינאו משישה סיבים  עם חמישה חפצים שמסמלים חמישה אלמנטים -אדמה, מים, אש, אוויר ואתר . רכיבים אלה מייצגים את המבנה האנרגטי של האדם ומגדירים שייכות למסורת הנתחה. זאת הדיקשה הראשונה  שמעוברת לתלמיד לאחר תקופת הניסיון שהוגדרה על ידי הגורו. סדר של חניכה יכול להשתנות  .וזה תלוי במוטיבציה הרוחנית של התלמיד וכמובן בגורו.

חשובים במיוחד הם צ’ירה ואופדש –דיקשה. צ’ירה-דיקשה מועברת למי שהתבסס בבחירתו של נתיב היוגה בחייו . במהלך החניכה נעשה חתך באמצע של סחוס האוזן ובחורים שנוצרו מושחלים עגילים- קונדלות. החתך נוגע בשתי נקודות למעלה ולמטה שקשורת לאנרגיה וחיוניות של האדם. העגיל עגול הוא הסמל של חלל סגור, או סמל של  שיווה ושאקטי.

אופדש-דיקשה מועבר כהערצה של היבט הנשי ודרכו ניטשים אשליות והרגלים.

 צ’ירה ואופדש-דיקשה קשורים לאגדה אודות שיבה שמעביר ידע אודות  השחרור של  פרוואתי שנרדמה,אבל מתסינדרנאטח  שהיה בקרבת מקום בתוך הבטן שלדג שמע את הדרשה של  שיווה. כאשר  שיווה גילה שידע נודע לאדם- הוא כעס וניסה בעזרת הקלשון  להרוג את מתסינדרנאטח- אבל האחרון הצליח להתחמק פעמיים ושיווה רק הצליח לנעוץ קלשון באוזניו.  כשראה שמתסינדרנטח לא רק הקשיב עד הסוף לכל דבריו של  שיווה, אבל גם הוכיח שהוא זריז, חשב  שיווה, כי אולי זה סימן מלמעלה והגיע הזמן להעביר את הידע על שחרור לאנשים.

הוא השחיל לאוזניו עגילים (קונדלות) ובירך אותו בתור יוגי . פרוואתי מאוד כעסה על כך שהידע על השחרור הועבר לאנושות ומתסינרנאטח הבטיח לה שכל יוגי יוקיר אותה.

כך התחילה המסורת של עגילים (קונדלות) והערצה של ההיבט הנשי-  שאקטי.

טכס החניכה הוא תהליך מאוד עדין ותלמיד מחויב לאחריות מלאה של נטילת חובות מסוימות שנקבעו על ידי הגורו.  דיקשיתה מבטיח לעלם לא לעזוב את דרך של יוגי ולהישאר נאמן לגורו ופרמפארה.

.