שיחה עם גורוג’י שרי מיטחלשנאטח מהרג’ה.

ביקרתי החורף עם תלמידיי בפעם נוספת בגורקח נאטח האגדי אשר נמצא בגורקחפורה(אזור אוטטאר פרדש) וניצלתי הזדמנות לבקש מהגורוג’י שלי לתת ראיון קטן – לענות על שאלות שמעסיקות רבים מקוראי העיתון שלנו שמסיבות כאלו ואחרות מתעניינים בנאטחה סמפרדאיה.

אדש! גורוג’י, האם תוכל לספר לקוראינו כיצד הגעת למסורת הנאטחים ומדוע בחרת דווקא בה?

מגיל מאוד צעיר התעניינתי בכתבי הקודש  של בהגבד-גיטה, רמאיאנה, כתבי היוגה השונים שקשורים עם גורקשנאטח. עדיין גרתי אז בדלהי, עם משפחת אבי שהיו לו מלבדי עוד כמה בנים ובנות. ליד ביתנו חלפו לעיתים קרובות סדחו, בתוכם גם נאטחה-יוגיני. יצא לי לדבר עם כמה מהן. למדתי הרבה על גורקשנאטח מתוך סיפוריהן. למשל  — שהוא נחשב לפטרונה של כל הדהארמה ההודית. מאוחר יותר הבנתי שחיי סדחו קרובים אל ליבי והחלטתי לחיות  חיי נזיר. כמובן שהוריי לא מייד הסכימו עם ההחלטה הזאת, אבל אחרי זמן מה הם קיבלו את בחירתי.

אמור לנו בבקשה מדוע גורקשנאטח נחשב לפטרונה של כל הדהארמה? ולמה בחירתך נפלה דווקא על נאטחה סמפרדאיה, בהתחשב בכך שיש מסורות רוחניות נוספות כמו: ואידיקה, טנטריקה, דשנאמי ועוד?

בהודו יש הרבה מאוד צורות של דת, זה נכון. כולם ביחד הם מרכיבים דהרמה יחידה למרות שזה נשמע מסובך בהקשר של רעיון האל האחד, כמו למשל בנצרות. אבל לאמת יש תמיד פנים רבות. שמו של גורקשנאטח הוא סמלי למדי ומכיל בתוכו את התשובה לשאלה הזאת. «גו»  — כך בהודו קוראים לפרה שבתוכה נמצאים אלים שונים אשר מציינים את הצורות השונות של הדת. מילה «גו» משמעותה – יקום וכל הדהארמה שנמצאת בתוכו; ו»רקשה» – זה הפטרון והמגן של הדהארמה. לכן גורקשנאטח הוא גורו מיוחד וחסידי כל הדתות יכולים להתפלל אליו, ובראש וראשונה אלו שבחרו את דרך היוגה. אני הבנתי שבמסורת הנאטחים אמצא את כל הצורות של הדת ההודית ולכן בחרתי בנאטחה- סמפרדאיה.

בדרך כלל רבים קוראים לגורקשנאטח גורו גורקשנאטח ומתיחסים אליו כאל שיבה-סברופה(צורה של שיבה). מדוע לא קוראים לו רק שיבה? ולמה גורו הוא כל כך חשוב במסורת היוגה?

העניין הוא שבעולם הזה כולם בני תמותה – אפילו האלים. בן האלמוות הוא זה שלא רק התבסס בדרך היוגה אלא גם נושא של הדרך הזאת עימו. הוא יכול להיות מורה גם לבני תמותה וגם לאלים. גורקשנאטח הוא בדיוק כזה גורו. הוא העניק את האלמוות לא רק לאנשים רבים שהפכו לסידחה-פורושמי אלא גם לאלים ששייכים לתשעת הנאטחים. התלמיד לא יכול לרכוש את ידע היוגה הטהור ללא גורו. גורו פותח למחפשים את האספקטים הנסתרים של פרקטיקה כיוון שלימוד עצמאי של הכתובים אינו מספיק.זה מועיל כמובן ללמוד טקסטים אבל את מהותם העיקרית יכול להסביר לכם רק גורו.

גורוג’י, האם תוכל להסביר מדוע כאשר התלמיד פוגש בגורו הוא אומר מילה «אדש»?

«אדש» – כוונה לאחדות אטמה (הנשמה הנצחית), ג’יבאטמה (הנשמה שבגוף) ופרמאטמה (נשמת האל אשר ממלא את כל ההוויה). גורו – מוליך של כל כוחות היקום, כל האלים והכי חשוב – ברכתו של הגורקשנאטח. כאשר אנו אומרים «אדש» זה אומר שאנחנו מוכנים ללכת בדרך שגילה גורקשנאטח. לא בפורמאליות אלא ברמה של נשמתנו וגם להפוך למציאות את האמת הזאת בגופנו אשר לא אחר אלא העתקו של היקום כולו.

האם תוכל לספר על הגורו שלך וכיצד נפגשתם?

כאשר הגעתי לגורקחפור –בן האדם הראשון שדאג לי היה הפוג’רי הראשי של מקדש קמלנאטח אשר זמן רב נמצא במסורת. אני הרגשתי את הטוהר וטוב הלב שקרן ממנו וזאת לא רק דעתי האישית – כולם מאוד מכבדים את הגורוג’י שלי הן במקדש עצמו והן גם מחוצה לו. אני נשארתי לחיות במקדש והתחלתי לעסוק בסבה (שרות). אחרי זמן מה גורוג’י העביר לי את הדיקשה האאוגחארית. צ’ירה דיקשה אני קיבלתי מגורו דשרטנאטח אשר כמו גם  קמלנאטח שייך לדהארמה-פאנטח.

קיימת אמונה שצריך להיות רק גורו אחד וקבלת הקדשה אצל גורו אחר נחשבת כבגידה. מה אתה יכול להגיד בנושא הזה?

זאת מחשבה שגויה כיוון שגורו לא מוביל את התלמיד אל עצמו, גורו – הוא המוליך של כל הכוחות הרוחניים שממלאים את היקום. וזה הכיוון שבו הוא מוביל את תלמידו. כמובן שגורו אמיתי יזהיר את תלמידו לגבי כל מיני «גורו-רמאים», אבל אין זה אומר שהוא צריך לאסור עליו לתקשר עם מורים אחרים וסדחו במסורת שלנו או במסורות האחרות. על ידי הקדשה נכונה התלמיד במסורת שלנו הופך לחלק של המשפחה הגדולה בשם נאטחה סמפרדאיה. יש בה הרבה מורים. בדומה למשפחה הרגילה שיש בה אבא, סבא, דוד, אחים וכדומה – כך גם במסורת – רק שהם מלמדים אתכם בתחום הרוחני.

ומה לעשות עם אלו שמגבילים את התלמיד וכובלים אותו רק אל עצמם?

זה לא כל כך טוב כיוון שאין בעולם כל כך הרבה גורו שיודעים את הכול. ברגע שהם מגבילים את התלמיד – הם מפריעים לו לגדול מבחינה רוחנית.

חוץ מתלמידים-גברים יש לי גם תלמידות ואצל רבים הנושא הזה גורם לשאלות כיוון שרווחת דעה שנשים לא מתקבלות לנאטחה-סמפרדאיה. כמו כן נחשב גם שגריהטסחי(אנשים בעלי משפחה) לא יכולים להתקדם מבחינה רוחנית.ספר לנו בבקשה כיצד בכל זאת מתנהלים העניינים במסורת. האם יש אפשרות להתפתח לנשים ולבעלי משפחה?

כמובן שהם יכולים להתפתח אבל צריך לזכור שכל האנשים שונים: מישהו יכול לחיות כנזיר, מישהו – לא, ומישהו מוכן לנהל חיי נזירות רק באופן זמני. אצלנו במסורת כל זה נלקח בחשבון ולכן מותר לתרגל סדחה יוגית למעשה לכל מי שרוצה, אך זה יכול להיות שונה מאדם לאדם. למי שחי כסניאסין – זה יהיה סוג אחד של תרגול ועבור אלו שחים חיי משפחה – אחר.לא רק הגברים יכולים לקבל הקדשה במסורת ולהיות תלמידים גדולים. נשים שמוכנות לתרגל באינטנסיביות יכולות לקבל את אותן ההקדשות. למשל, פורנה סניאסה. אבל כמובן לא כדי לזכות בתארים כדי שזה לא יהיה מגוחך(מקחאול-פאטר – בהינדו). סדחנה – זה מה שנותן מוקשה ורק סדחנה נכונה יכולה להביא לתוצאה כזאת. לנשים עם ההקדשה קוראים כמו לגברים – נאטח כיוון שאישה עם ההקדשה כבר לא שייכת לייצורי העולם הזה – היא גדלה ומתפתחת בעולם הרוחני.

בנפל כמו גם בהודו אני ראיתי לא מעט דרשני(אלו שקיבלו את ההקדשה הגבוהה ביותר במסורת) בעלי משפחה.

העניין הוא שההקדשות מועברות לא תמיד בהתאם לחייו החיצוניים של הסדחק אלא בהקשר להתמדתו במסורת, בהתאם לידיעתו את תורת הגורקשנאטח. יוגין שקיבל סניאסה וחי בעולם הרגיל נקרא «אבדחוטה» וזה שקיבל סניאסה ונטש את עולם החומר נקרא «אבדחו»וקשה לומר מי למעשה יותר גבוה מבחינה רוחנית. הרי אתה בעצמך ראית שגם בין הסאדחו יש הרבה שקיבלו על עצמם באופן רשמי את צורת החיים הזאת כיוון שאצלנו בהודו קשה מאוד לחיות בחברה. אנשים פשוט ברחו מקשיי היום יום, קיבלו סניאסה לא בגלל מניע רוחני אלא כיוון שכך יותר נוח לחיות. בהודו כמעט אף אחד אינו מבין שבמעמד הסניאסה אפשר לחיות גם כשאתה בעל משפחה, אך כמובן צריך הכנה טובה כדי לעשות זאת. קל לדבר על כך אבל במציאות העניין הוא לא כל כך פשוט.כיוון שסניאסה של אבדחוט לא משתלמת לא לחברה ולא להינדו עצמם – אין כמעט אף אחד שמקבל אותה.במשך מאות רבות של שנים המסורות נאלצו לשרוד ולכן הן השתדלו להתאים לחוקי המדינות ודחרמות שונות. כך היה גם עם נאטחים.חלק מההינדו לא רואים בעין יפה את העובדה שנאטחים נוהגים בדמוקרטיות במובנים רבים, למשל, מצד אחד – הם מקבלים את החלוקה לפי הקאסטות, אבל מקבלים למסורת את כל מי שמעוניין להצטרף ללא קשר להשתייכותו לקאסטה זו או אחרת. יחס דומה קיים אצל ההינדו כלפי האגחורי. מצד אחד – כבוד גדול ולפעמים אפילו פחד ומצד שני – אי שביעות רצון לגבי גישתם. לעומת זאת – אתם חיים במדינה אחרת והמצב אצלכם שונה לכן אין צורך לחזור בצורה עיוורת על מה שקיים בהודו. כמובן שצריך לדעת חוקים ולשמור עליהם במידת האפשר אבל לא בצורה עיוורת.

לעיתים שואלים אותי מדוע נאטחה יוגים האמיתיים לא מתרגלים כל כך הרבה זמן אסנות ופרניאמות למרות שמסורת הנאטחים מפורסמת דווקא בגלל האספקטים האלו? רבים חושבים שזאת כבר לא המסורת שהייתה בזמנו של גורקשנאטח.

המסורת היא אותה המסורת. האם ראית בטקסטים הקלסיים ריבוי של אסנות? ישנם רק שניים או שלושה טקסטים שמרחיבים בנושא הזה. למעשה קיימים הרבה יותר טקסטים אבל באף אחד מהם אין כמות גדולה של אסנות.כמובן שאף אחד לא מעודד לא לעשות אסנות – אם זה עוזר למישהו – מדוע לא. אבל המהות של גורקשנאטחה יוגה היא לא בכך אלא ביכולתנו להיות נקיים מבחינה רוחנית, מוכנים לשנות את השקפת עולמנו ולהשתנות לחלוטין כאישיות. לשם כך נחוץ הרבה יותר פרקטיקות ולא רק אסנות. פשוט אנשים שרודפים אחרי מטרות חומריות המציאו סוגים חדשים של יוגה שמכוונים אך ורק לסטחולה שרירה(הגוף הגס) ומעט לסוקשמה-שרירה(הגוף הדק) אשר לא מפתחים בן אדם רוחני. הם למעשה יצרו השקפה שגויה לגבי נאטחה-סמפרדאיה.

גורוג’י, עוד שאלה חשובה אחת: במערב יש עכשיו הרבה חובבי טנטרה, יש הרואים בה אופאסנה(עבודת אלים), כאלה שרואים בה סוג של יוגת התבוננות, מישהו מתיחס אליה כאל פרקטיקה מאגית, אבל רבים גם כאלה שמתיחסים אליה כאל ומצ’ארה ותרגול של מאין סקס קדוש. אני יודע שבנטחה-סמפרדאיה גם יש שיטות טנטריות. בחוגים מסוימים ממציאים הרבה שטויות. למשל שנאטחים – זאת תולדה של ואמה-מארגה (דרך היד השמאלית). מה תוכל לומר לגבי הנושא?

קודם כל אני מאוד בספק שמישהו במערב יכול לתרגל ומצ’ארה כיוון שאפילו אצלנו בהודו רק מעטים יכולים לתרגל אותה בשלמות. בשביל זה צריך לשלוט היטב בסנסקריט, לדעת שסטרות ולקבל הקדשות מגורו אמיתי לגבי הסוגים המסוימים האלו של פרקטיקה. אני חושב שבומצ’ארה כמות העיוותים שווה לכמות השיטות האמיתיות של יוגה, אם לא יותר. אני מכיר כמה סדחו ששולטים בשלמות ששיטות מהסוג הזה והם מעולם לא מציגים את עצמם לראווה אלא מתנהלים מאוד בצניעות. מה שקיים במערב – זאת לא טנטרה אלא יותר נכון החיקוי שלה. נטחה –ספמרדאיה לא נוצרה מוומצ’ארה, שיבה אדינאטח לימד גם את דרכי היוגה וגם את דרך הטנטרה – תלמידו מטסיינדרנטח היה הטנטריק הדגול וגורקשנאטח – היה היוגין הדגול. יוגה כלימוד וכמערכת שיטות הייתה קיימת תמיד, היא יכלה לקחת משהו מטנטרה ומשיטות אחרות אבל כעיקרון – היא בהחלט עצמאית ובלתי תלויה לכן לא יהי נכון לחשוב שהיא יצאה מטנטרה. פשוט כל נציג של כיון דתי זה או אחר מנסה להוכיח שהכיוון שלו הוא הטוב ביותר ודווקא ממנו נוצר כל היתר וזה יכול להיות שקר. ובכלל מה זה למעשה משנה? השיטות שלנו שייכות למסורת שלנו ואם הן פועלות במציאות  — האם זה לא מספיק?

גורוג’י, מה תוכל לאחל לממשיכי המסורת הנאטחית במערב? איזה עצות מצדך, מה צריך לעשות כדי לפתח את המסורת?

היתי רוצה שממשיכי הנאטחה-סמפרדאיה יקבלו ידע נכון לגבי מהות המסורת. גורו שונים ורבים נוסעים למערב לצורך פרסום. ביניהם יש גם כאלו שמתייחסים בחוסר אחריות להוראת המסורת. הם פשוט מעוניינים בהמוני מעריצים וקבלת הכסף מהם. לכם עליכם ללמוד לקחת רק מה שמתאים לדוקטרינה העיקרית של המסורת. נאטחה-סמפרדאיה – זאת מסורת מאוד מכובדת בהודו ובמערב ועל תורתה נכתבו עבודות מדעיות. מורים שונים ליוגה מסתמכים עליה. נכון להיום קיימת ספרות רבה אשר נאטחים מוזכרים בה. הומצאו כל כך הרבה שיטות של יוגה שבלתי אפשרי להבין איפה יוגה ומה הושאל מיוגה והותאם לשיטת הממציא. אני רוצה לומר שבכל ההמצאות הללו אין שום דבר חיובי או נחוץ. פשוט יהיה לכם יותר נוח אם תהיו מכוונים למקור היוגה.

ועוד אני רוצה לאחל לכם התמדה במה שאתם עושים בגלל שזה מאוד חשוב. עמידות – זאת תכונה נחוצה ליוגין. אני מברך אתכם להפיץ את מסורת הנאטחים.

את הראיון אצל גורוג’י שרי מיטחלשנאטח לקח תלמידו יוגי מטסיינדרנאטח.